החלטה בתיק מ"ת 46360-01-12 - פסקדין

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת"פ 46339-01-12, במסגרתו מואשם המשיב בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה, לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 27.7.11, בעת שהמתלוננת וחברתה ישבו על ספסל בתחנת אוטובוס בצ'ק פוסט לכיוון חיפה והמתינו לאוטובוס, הגיע למקום המשיב, התיישב על הספסל בסמוך אליהן ולאחר מכן נעמד מול המתלוננת ומשך את מכשיר הטלפון הנייד מסוג אייפון מידיה של המתלוננת. המתלוננת וחברתה ניסו להתנגד למעשי המשיב, אך לא הצליחו להתגבר עליו. המשיב דחף את המתלוננת בחוזקה, הפילה על הרצפה, משך מידיה את המכשיר  וברח בריצה מהמקום. כתוצאה ממעשיו של המשיב נחבלה המתלוננת בראשה, נגרמו לה שברים בשלוש אצבעות כף רגלה השמאלית והיא נזקקה לטיפול רפואי. כן נגרמה למתלוננת המטומה על ידה ולחברתה נגרמו שריטות וסימני המטומות על זרועה הימנית.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, עדות המתלוננת אשר זיהתה את המשיב כמבצע השוד במסדר זיהוי תמונות ואשר מסרה הודעה מפורטת לגבי השוד; גם חברתה של המתלוננת מסרה הודעה מפורטת; כיפה אשר נתפסה בזירה ונפלה מראשו של השודד ובה נמצא DNA של המשיב. אמו ואחיו של המשיב וכן המשיב עצמו אישרו כי זוהי כיפה שהייתה שייכת לאחיו של המשיב, אשר נפטר, וכי המשיב נוהג להסתובב עימה; המשיב הודה בביצוע העבירה, טען שהיה שיכור ואיננו זוכר את הפרטים.

המבקשת טוענת כי מדובר בעבירה המקימה חזקה בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים") כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב יסכן את בטחון הציבור. נטען כי חשש זה מתחזק נוכח העובדה שגיליון הרשעותיו הקודמות של המשיב מלמד על כך שהוא נכנס ויוצא מבתי סוהר באופן כמעט רציף מאז שהיה בן 19. בעברו הרשעות קודמות רבות בעבירות מגוונות ובעיקר בעבירות רכוש וסמים. נטען כי המשיב השתחרר ממאסרו האחרון ב- 10.2.11 וביצע את העבירה נשוא תיק זה פחות מחצי שנה לאחר מכן, כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 10 חודשים. נטען כי מעשיו של המשיב ועברו הפלילי מעידים כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של המשיב פחותה.

ב"כ המשיב טוען כי עוצמת הראיות הקיימות נגד המשיב היא נמוכה. נטען כי המשיב נעצר חצי שנה לאחר האירוע עקב מציאת כיפה השייכת לו בזירת האירוע. נטען כי אין חולק כי זו הכיפה של המשיב שנותרה אחרי מות אחיו ז"ל, אך נטען כי מדובר בראיה נסיבתית. המשיב נחקר חצי שנה אחרי האירוע ומסר שאיבד את הכיפה וייתכן שאדם אחר משתמש בה. נטען כי אין בעובדה שלא נמצאו שרידי D.N.A. של אדם אחר כדי לשלול אפשרות שאדם אחר השתמש בכיפה. נטען כי נפלו פגמים במסדר זיהוי התמונות, שכן המתלוננת הביטה בתמונות רבע שעה ולא זיהתה אף אחד ולאחר מכן הצביעה על שתי תמונות ואמרה שהשודד הוא אחד מהשניים. כעבור 5 דקות הצביעה על תמונת המשיב מתוך שתי התמונות. עוד נטען כי בחקירותיו הראשונות המשיב הכחיש את ביצוע העבירות ואמר שאינו מסוגל לבצע עבירה כזו, אך בחקירה נוספת שנערכה באותו יום הוצג בפניו מצג שווא לפיו יש את כל הראיות הקושרות את המשיב ושאם ימשיך להכחיש הוא יסתבך ואז המשיב הודה, אך טען כי אינו זוכר את האירוע ואמר שלפני חצי שנה היה לו מקרה שהיה שתוי ובבוקר מצא את עצמו בגשר פז. ב"כ המשיב טוען כי לאור האמור לעיל יש לשקול שחרור לחלופה. עוד נטען כי לא מדובר בשוד במידרג גבוה של חומרה, שכן השודד לא התכוון להפגין אלימות ולגרום לחבלה ולא השתמש בנשק חם או קר, אלא משך את המכשיר מידי המתלוננת והמתלוננת נפלה.

ראיות לכאורה ועילת מעצר:

לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיב אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות של שוד אלים ולכן הן מקימות עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב.

בתיק קיימות, בין היתר, הודעותיה של המתלוננת, אשר מסרה תיאור מפורט של האירוע. תיארה את השודד כאדם רזה מאוד, גובה 1.65-1.70, שחום, שיער קצוץ בצבע שחור. המתלוננת סיפרה כי לאחר שהבחור עזב, היא וחברתה ראו את הכיפה שלו מונחת על המדרכה וחברתה הרימה אותה כדי לתת אותה למשטרה. המתלוננת טענה כי בהתחלה כשראתה את הבחור הבחינה שהוא חובש כיפה ולכן לא חששה ממנו כשפנה אליה. טוענת שהוא ממוצא מזרחי ולא זוכרת שהיה לו מבטא. כשנשאלה אם היא יכולה לזהות את החשוד על ידי תמונות השיבה "לא במאה אחוז אבל אני חושבת שכן". סיפרה שהחשוד לבש ג'ינס וחולצה, לא זכור לה באיזה צבע. טענה שאינה יכולה להזיז את הרגל והיא זקוקה לטיפול רפואי.

בתאריך 19.1.12, לאחר שנערך למתלוננת מסדר זיהוי תמונות, היא נשאלה מדוע לקח לה כמעט 15 דקות לזהות את התמונה של המשיב. המתלוננת השיבה: "ככה אני חושבת אני בכל דבר יסודית ואחראית ולא רציתי לזרוק סתם תשובה אחרי הכל זה חיים של בן אדם אחר וזה על אחריותי יהיה אם יקרה עוול לאדם חף מפשע". לאחר שנשאלה אם היא בטוחה שהחשוד שזיהתה הוא הבחור ששדד אותה השיבה "אני בטוחה שזה הוא נקודה". גם מפרוטוקול מסדר הזיהוי עולה כי בתחילה התלבטה המתלוננת בין תמונות של שני חשודים ולבסוף מסרה שהיא בטוחה שמדובר במשיב. כמו כן, על פי מזכר הקיים בתיק, קודם למסדר זיהוי זה, הוצגו למתלוננת תמונות של כ-180 אנשים, שתמונתו של המשיב לא הייתה ביניהם והיא אכן טענה כי תמונתו של החשוד לא נמצאת בין תמונות אלה.

חברתה של המתלוננת מסרה תיאור של האירוע ותיארה את השודד כמי שלבש חולצה שחורה, גובה 1.60, שחור, נראה ממוצא מזרחי, רזה, חבש כיפה לבנה, שאותה ראתה ליד תחנת האוטובוס לאחר שהשודד נמלט. תיארה אותו כבעל מבטא ישראלי לחלוטין. טענה כי היא יכולה לנסות לזהותו אך לא מבטיחה. התיאור שמסרה החברה תואם לתיאור שמסרה המתלוננת ולתיאורו של המשיב.

עד ראיה שעבר במקום בזמן האירוע סיפר ששמע צעקה ואז ראה בחורה נופלת על הרצפה ובחור רץ. הבחור היה בגובה של 1.65 בערך, רזה. הוא רץ לכיוון חיפה מהצ'ק פוסט. נעלם לכיוון השדה שליד הרכבת.

המשיב, אשר נעצר כחצי שנה לאחר המקרה, טען בהודעתו מיום 17.1.12 בתחילה כי אינו זוכר בדיוק מה עשה באותו תאריך, אך טען כי היה בבית וכי אמו ואחיו הגדול היו איתו בבית והיו ערים בשעה 00.00 בלילה, כאשר שתי אחיותיו היו בבית וישנו. לטענתו זו התנהלות יום יומית ולכן הוא זוכר. טען כי הוא יוצא מהבית רק כדי "לחתום ולחפש עבודה". טען כי לא היה בצומת הצ'ק פוסט ואין לו מה לעשות שם, לא בתאריך הזה ולא לפני כן או עד מעצרו. טען שהיה פעם חרדי וחזר בשאלה וזה מתבטא בזה שהוא לא חובש כיפה על הראש, לא נכנס לתפילות ולא מתפלל, אבל לפעמים קורא ספר תהילים ושומר שבת וחגים. טוען שכאשר יש אזכרה לאחיו, שנפטר לפני 11 שנים, הוא חובש כיפה וגם ביום כיפור. בהודעתו מיום 19.1.12 זיהה המשיב את הכיפה שנתפסה וטען שהיא של אחיו שנפטר והיא אבדה למשיב בחודש פברואר 2011. טען שיכול להיות שהיא עפה לו מהראש והוא לא שם לב.

בהודעה נוספת שנגבתה מאוחר יותר ביום 19.1.12, לאחר שהוסבר למשיב על ידי החוקר כי קיימות נגדו ראיות מוצקות והכחשתו מסבכת אותו (בתיק קיים מזכר של החוקר לעניין זה), הודה המשיב כי בתאריך 27.7.11 הגיע לתחנת אוטובוס בצ'ק פוסט ולקח את הטלפון מהמתלוננת. טען שלא הייתה לו כוונה לפגוע בה פיזית וכואב לו על הנזקים שנגרמו לה. המשיב טען כי הוא לא זוכר את הכל. טען כי הגיע לתחנת אוטובוס בצ'ק פוסט מכיוון הקריות, כאשר הלך ברגל מקניון לב המפרץ לכיוון הבית שלו ובדרך ראה את המתלוננת בתחנת האוטובוס בצ'ק פוסט. טוען שהיה שיכור ולא זוכר את כל הפרטים וכי הוא לקח לבחורה את הטלפון והלך. טען שלפני כן הסתובב בקניון לב המפרץ ושתה ערק, כמעט חצי בקבוק. כן טען כי הכיפה הייתה אצלו בכיס. טען כי אינו זוכר האם הלך ישר או חצה כביש כדי להגיע לתחנת האוטובוס. כן טען כי אינו זוכר אם מדובר בבחורה צעירה או מבוגרת. המשיב לא זכר את פרטי האירוע על מנת לתאר מה בדיוק קרה. המשיב טען כי היה לו איזה עימות וויכוח בתחנת האוטובוס והוא זוכר שמצא את עצמו ב-4 בבוקר זרוק על הרצפה בגשר פז. כאשר נשאל אם היה חבוש בכיפה על הראש, כפי שטוענת המתלוננת, השיב כי "אם היא אומרת אני לא מאמין שהיא תשקר". טען שהתעורר ב-4 בבוקר והטלפון לא היה עליו ואבדו לו גם חפצים אישיים כגון כסף ותעודת זהות.

בהודעתו מיום 22.1.12 טען המשיב כי בחקירה האחרונה היה תחת השפעת סמים ואינו זוכר מה דיבר. לאחר מכן הוא טוען שהוא מצטער על מה שעשה וטוען שזה נבע משתיה וצורך לרכוש סמים ושתיה. טוען כי הוא מכור וזקוק לטיפול ולעזרה. עוד טוען שהוא מודה במעשה מכיוון שהוא באמת מצטער ואם לא היה משתמש בסמים לא היה מבצע שום עבירה ומבקש עזרה וטיפול על מנת להגמל מהסמים. טוען כי הוא לא זוכר את האירוע ואת פרטיו, אבל זוכר שהיה שיכור וחבש את הכיפה והשתכר מהכאב לאחר שפגה השפעת הסמים שלקח קודם לכן.

אמו של המשיב טענה שהיא הולכת לישון בדר"כ בשעה 21.30, לפעמים ב- 20.30 ולפעמים ב- 23.00. כמו כן, אמו של המשיב זיהתה את הכיפה וטענה שהיא של הבן שלה שנפטר בתאונת דרכים ולפעמים המשיב חובש את הכיפה הזאת לבית הקברות, לאזכרה או לבית הכנסת.

גם אחיו של המשיב ציין כי המשיב נוהג לחבוש כיפה כשהוא הולך לבית כנסת וגם באזכרה של האח שנפטר. האח זיהה את הכיפה שנתפסה ככיפה של האח שנפטר ושהמשיב נוהג ללכת איתה.

בתיק מצויה חוו"ד המעבדה הביולוגית לפיה פרופיל ה-D.N.A. שנלקח מהמשיב תואם לפרופיל D.N.A. בולט שנתגלה בתוך תערובות פרופילי ה-D.N.A. שנמצאו בכיפה שנתפסה.

יש במכלול הראיות המצויות בתיק החקירה, הכוללות את הודעות המתלוננת, זיהוי המשיב על ידי המתלוננת, כמפורט לעיל, המצאותה של הכיפה עם ה-D.N.A. התואם למשיב בזירת האירוע והודאתו של המשיב, כמפורט לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה לעניין סעיף 21 לחוק המעצרים ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו.